רש"י על בכורות ל״ו

1 לאחזוקינהו - בחשודים מי אמר ר"מ חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה היכא דמוחזק לן דעובר על דבר א':

2 לעדות בכור - להעיד שלא הטיל בו מום זה בכוונה:

3 לעדות אשה - שמת בעלה במדינת הים:

4 תני אלא לעדות שאשה כשרה - ובעדות בכור נמי אשה כשרה דאמרינן הלכתא כרבן שמעון ואפי' בתו:

5 יימר שרי בוכרא - יימר המתיר בכורות לשון גנאי:

6 לא היו מוחזקין - בטלה שהוא בכור ובא כהן בעליו ואמר בכור הוא זה ומומו עמו שלא הוטל מום זה בכוונה ואתי לאחוויי לחכם אי קבוע הוא אי עובר הוא:

7 נאמן - דהפה שאסר ואמר בכור הוא התיר ואמר מומו עמו:

8 אשת איש הייתי - ולא היינו מוחזקין בה שהיא אשת איש מעולם:

9 נאמנת - ומותרת להנשא:

10 דאי בעיא לא אמרה - כלומר אי הוה חשידא להינשא בחיי בעלה בלא גירושין הוה שתקה ולא אמרה אשת איש הייתי דהא בפנויה מחזקינן לה:

11 אבל הכא - בבכור דלא סגיא דלא אמר בכור הוא דלימא ליה חכם מום קבוע הוא או עובר דקדשים תמימים אין הכהן נחשד לאכול בחוץ דבר כרת הוא אבל נחשד להטיל בו מום דלאו בעלמא הוא ולא יהא נאמן קמ"ל דנאמן:

12 דאם כן - דהוא הטיל בו מום הוה שדי ביה מום הניכר אפי' לעם הארץ שהוא מום ותו לא הוה בעי למיתי קמן ולמימר בכור הוא דהא אין אדם אחר יודע שהוא בכור ובקדשים בחוץ נמי ליכא לספוקיה דהא מום ניכר שדא ביה והיכא דאנן יודעין שהוא בכור ליכא למימר הכי דבעל כרחך אתי לקמן דאי הוה שחיט ליה בלא מומחה כיון דכולי עלמא ידעי שהוא בכור הוו חשדי ליה:

13 במקום עדים - דאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא וה"נ כיון דאנן סהדי דכהנים חשודים על המומין לא נימא מה לי לשקר:

14 הכא ודאי שדא ביה מומא - בתמיה:

15 להא שמעתא - דר' אילעאי:

16 בלא גברי - בסתמא אמר ליה לא היו מוחזקין בו שהוא בכור כו':

17 כלום חילקנו בין כהן חבר לכהן עם הארץ - ומי חשדינן אנא למישדי ביה מומא בכוונה ככהן עם הארץ:

18 הן - חלקנו ולא חשידת:

19 בעלי תריסין - מגינים. תלמידי חכמים הנלחמים במלחמה של תורה:

20 היאך אעשה - יכול להכחישו:

21 אילמלי אני חי והוא מת - הייתי יכול להכחיש ולומר לא אמרתי:

22 היאך יכול החי להכחיש את החי - ודאי כך אמרתי וחוזרני בי:

23 עמוד ועמד - שתוק ושתק:

24 מתני' הראיתי בכור זה - לחכם ואמר לי שמום קבוע הוא ושוחטו ובלבד שיהו לו עדים שלא הטילו בו:

25 גמ' נאמן הכהן לומר - לחכם בכור זה נתן לי ישראל במום זה שבו:

26 דעבידא לאיגלויי - דאתי חכם ואמר לא התרתיו לך:

27 לא לעולם אימא לך מילתא דעבידא לאיגלויי משקרי אינשי והכא היינו טעמא דמהימן דלא חשידי כהני לאכול קדשים תמימים בחוץ הלכך אי לאו דשרי ליה חכם לא הוה אמר שרא ליה ושחיט ליה בלא התרת מומחה:

28 אבל הכא - דקא מחוי ליה לחכם ואמר במום זה נתן לי ישראל כדי שלא יצטרך להביא עדים שמאליו נפל בו כיון דחשידי כהני להטיל מום ולמימר נפל מאליו חשידי נמי להטיל מום ולמימר ישראל נתנו לי במומו:

29 קח לי ממי שהוא נאמן - שאינו לוקח פירות מעם הארץ או ממי שלוקח מעם הארץ ומעשר דמאי קודם שימכרם:

30 אין - שליח זה נאמן לומר שמנאמן לקחתיו:

31 דאית ליה לאישתמוטי - ולמימר אי לדידך לא מהימן אנא הוה חשיבנא ליה מהימן הלכך לא מירתת מעיקרא:

32 מאיש פלוני - דהזכיר לו משלח שם הנאמן הרי זה נאמן השליח דחייש שמא יתבעני ונמצאתי משקר. והך סיפא ודאי מסייעא ליה לרב יהודה דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי:

33 התם כיון דאיכא תובע מירתת - כלומר מהא לא תסייעיה דהתם מירתת שליח כיון דחזי דקפיד משלח להזכיר שם האיש סבר ודאי יתבענו אבל גבי בכור לא מירתת האי כהן דסבר מי יטרח לחפש אחר דברי ולישאל לאותו ישראל אם נתנו לי במומו:

34 מנא ליה ליהודה הא - דאמרן לעיל נאמן כהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו:

35 אנא בגידול קבעתה - אני שניתיה לגידול והוא שנאה לרב יהודה והכי אמרי לגידול נאמן ישראל לומר כו'. ל"א בגידול קבעתה לחכם א' גדול שניתיה:

36 בקטן - שהיה קטן הטלה כשנתנו לו:

37 מהו דתימא לא קים ליה בגויה - דמשום דהגדיל הטלה אינו מכירו ושמא אחר הוא והאי כהן הטיל בו מום:

38 כלישנא בתרא - נאמן ישראל:

39 כלישנא קמא - דאפי' הכהן נאמן. והלכתא אפי' כלישנא קמא:

40 יומא חד חלש - רפרם בעיניה:

41 אייתיה - האי כהן לבוכרא קמיה למיחזי אם מום קבוע הוא וסבר ההוא כהן השתא חייש בעיניה ולא יכיר שזה הוא שנתן לי בלא מום:

42 ארפסינהו לעיניה - פתח עינו בכח:

43 חזייה בשקריה - שהכיר שהוא נתנו לו בלא מום:

44 לא חש - רפרם למילתא למימר דלא יהיה עוד כהן נאמן לומר בכור זה נתנו לי ישראל במומו:

45 האי הוא דחציף - שהרי הוא החזיק עצמו כחצוף לשני דברים אחד שהטיל בו מום ועוד דהיה לו להראותו לחכם אחר והראהו לזה עצמו שנתנו לו:

46 שרוע - עינו אחת גדולה ואחת קטנה:

47 אי כהן אי ישראל הוא - שלא היה מכיר בזה אם כהן אם ישראל ואמר ואפילו הוא כהן וחשוד על הבכור אין כאן חשדא שהרי כך נולד:

48 אא"כ כהן עמו - דשמא אם יאמר לו קבוע ישחטנו ויאכל הוא דכיון דקבוע הוא הרי הוא נאכל לכל אדם אלא שגזילת כהן הוא והאי לא חייש לגזילה ואכיל ליה:

49 הכי השתא התם - גבי שאר מומין שאין מובהקין איכא למיחשדיה לישראל שמא יגזול את הכהן ואע"ג דאדם כשר הוא בהא מילתא דלא בעי לשוחטו אלא ע"פ מומחה דנהי דקדשים בחוץ לא אכיל דבכרת הוא השוחט קדשים בחוץ מיהו אגזילה דכהן דלאו בעלמא חשיד:

50 איסורא עבד - בתמיה. ודאי לא יגזול:

51 מתני' הכל נאמנין על מומי מעשר - להעיד שמאליו נפל בו. ובספק מעשר קאמר כגון קרא לתשיעי עשירי דאמרי' בפ' אחרון לקמן בכורות נט. אינו נאכל ואין לו תקנה אלא במום:

52 גמ' מי ידע הי נפיק - בפתח עשירי שיטיל בו מום מעיקרא:

53 בריש עשרה - כלומר בעשירי:

54 מתני' שנסמית עינו - דהוי מום מובהק:

55 בני הכנסת - שאינן חכמים:

56 גמ' בחוצה לארץ - שאינו ראוי להקריב ואפילו בזמן בית המקדש במס' תמורה דף כא::

57 ספק - אמרה לי ר' ירמיה משמיה דרב ספק אמרה לי משמיה דשמואל:

58 שלשה מתירין את הבכור כו' - במומין מובהקין: